איקס עיגול
מאת: ירדן בר איתן
בוא נשחק משחק.
אל תפחד כולם מכירים אותו.
שני קווים מקבילים ושני קווים שחוצים אותם לרוחב, זאת הזירה.
המטרה שלך להשלים אלכסון, טור או שורה.
מוכר לך עכשיו?
רק אזהיר לפני תורך, המיקום של האיקס יגלה לי מי אתה.
אם למשל תשים אותו באמצע אדע שאתה מפחד לזוז ממקומך, שאזור הנוחות שלך הוא לא לבחור בכלל. ואם תצייר איקס בפינות הקיצוניות אניח שאתה מסוג הבחורים שמוכנים עם מזוודה. אלה שבורחים לפני שזה נהיה רציני. ויש לי תחושה שאתה מאלה שאוהבים לישון באלכסון, מעניין אם תנסה להרכיב אלכסון גם במשחק. אה ודבר אחרון, אל תיראה כל כך מופתע.
גברים רבים לפניך שיחקו מולי והבינו שהקווים, מעולם לא היו לטובתם.
מה את רואה
מאת: גבי דובדבני
היא בחנה את כף ידי, קוראת בי את כל השבילים:
קו החיים יוצא מתוך הראש. סמכי עליו; התמקדי שם.
קו הגוף? כמו הרגל של סבתא, פיתולי נחלים כחלחלים. (אז רציתי כמו שלך, היום זה לא יורד במים.)
קו האופי חלש, קו המצח עמוק, קו הבטן... מכאיב. הם לוחשים מכל זווית מראה: עדיין לא מספיק.
היד קשה וגם רכה, היא אומרת. איך את כזו חלשה ועדיין כל כך עקשנית?
קו הלב שלך נגמר, לא ברור איפה התחיל.
השתקתי את עצמי, ושאלתי: מה זה אומר?
שביל החיים
מאת: זד קאטסווי
פס חרוך בבשר, עמוק וכואב אני סוחב את הזיכרון מיום אפל.
עם הזמן הכאב נעלם, הפצע מחלים, אבל הטראומה נחרטה.
רק עוד פצע על העור. דיממתי, התקשיתי ולבסוף נצרבתי.
במראה אתה מסתכל עליי במבט ששואל אם זה החלים,
אבל העיניים שלך משקפות שהמצב רק הסלים.
אני קורא אותך כמו פוליגרף ואני יודע,
Not a single bone in your back owns up
לאיך שאתה אכזבת אותי,
אני הצלקת שאתה תסחוב עם עצמך, עד סוף החיים.
קווקווים
מאת: ג׳ני אברקובסקי
אני קו מקווקו עד שאתה מחייה אותי,
עד שאתה מזמין אותי לריקוד ומשלה אותי.
אנחנו כמו טנגו מתמשך בין הפסקה לפעימה.
אני עולה ויורד. אתה משחק בי כמו בבובה: מזיז ממקום למקום, לוקח ושובר כשנמאס.
אני מתעקם ומשנה צורה, הכל בשביל לרצות אותך.
כל שנותר זאת פעימה חזקה וקווקו של קו שפעם היה מאושר.
אני משתטח לאורך בכניעה.
הריקוד נעצר.
אני שקרן.
האם לנצח ארקוד לצליל פעימות לבך?
